אם יש שם ב''ד יתנה בפניהם. שישלם לו כל מה שישתכר במלאכה שהוא עושה ואם אין ב''ד לא ישיב כיון שאם ישיב לא יהא לו אלא כפועל בטל אבל אם אינו עושה מלאכה ישיב בחנם וא''ת לעיל דנקט או שהיתה שלו מרובה היכי דמי אי ליכא ב''ד אפילו מועטת נמי מן האבידה לא ישיב ואי בפני ב''ד כי נמי אין מרובה אלא שוה לאבידה למה יתנו ב''ד ליתן לו כל שכרו א''כ מה ירויחו הבעלים וי''ל דנ''מ לכושרא דחיותא או לטרחא יתירא וכה''ג משני בסוף השוכר את הפועלים (לקמן בבא מציעא דף צג:) וא''ת דהכא משלם לכל הפחות השכירות כפועל בטל וכן משני לקמן בסוף השוכר את הפועלים (שם) גבי רועה שהיה יכול לקדם ברועים ובמקלות ש''ש בשכר וש''ח בחנם חייב וש''ש שקדם בשכר חוזר ונוטל מבעל הבית ומסתמא ש''ח נמי שקדם בשכר חוזר ונוטל מבעה''ב ואילו בפרק הגוזל בתרא (ב''ק דף קטו:) תנן שטף נהר את חמורו וחמור חבירו הניח את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו ואין משלם לו דמי חמורו שטבע וי''ל דהתם מיירי כשהיה יכול להציל ע''י הדחק דאי לאו הכי מצי אמר ליה מהפקירא קזכינא כדאיתא התם ועי''ל כיון שבעל החמור שם יכול לומר הייתי שוכר פועלים להצילו וא''ת הכא אמאי נוטל שכר וכן לקמן ש''ח שאין צריך לקדם בשכר אם קידם אמאי נוטלו מבעה''ב האמרי' פר' הכונס (בבא קמא דף נח. וש''ה אי) דמבריח ארי מנכסי חבירו פטור וללישנא בתרא דהכונס דמבריח ארי פטור משום דלית ליה פסידא אתי שפיר דהכא אית ליה פסידא אבל ללישנא קמא דקאמר דמבריח ארי מדעתו משמע אפילו אית ליה פסידא פטור כיון דמדעתו הוא קשה ואור''י דמבריח ארי פטור היינו דוקא שמצילו מפחד הארי שירא שיבא וקידם ברועים והבריחו דלא ברי הזיקא דבלא הצלתו יכול להיות שלא היה בא אבל מציל מפי הארי ושטף נהר חמורו ומחזיר אבידה דברי הזיקא ובא זה והציל נוטל שכרו וא''ת דפורע חובו דשרי למודר הנאה בפרק אין בין המודר (נדרים דף לג.) ופרק בתרא דכתובות (דף קח. ושם) מחשבין ליה מבריח ארי אע''ג דברי הזיקא ואית ליה פסידא וי''ל דהתם נמי אין מצילו מן ההפסד דמה שמלוה טורף ממנו אין זה הפסד שהרי נתחייב לו ולכך חשיב ליה כמבריח ארי א''נ כדמפרש טעמא בירושלמי דנדרים הוינא מפייס ליה ומחיל לי ואפי' במשכון מפייס הוינא ליה ויהיב לי משכוני ואפילו בב''ח דוחק מסיק בירושלמי והטעם נראה משום שיכול לומר הייתי מוצא אוהבים הרבה שיפרעו עבורי דהיינו מעין אותם הטעמים והא דקרי ליה בפ' ח''ה (ב''ב דף נג.) מבריח ארי נתן צרור ונטל צרור דסכר מינה מיא ואפיק מינה מיא אע''פ שמצילו מן ההפסד שהיה נהר שוטפה התם לא נקט לשון מבריח לענין שיפטר משכר הברחה אלא כלומר אין זו חזקה כיון שאין מתקן השדה אלא מגין עליה בעלמא שלא תבא לידי קלקול ונראה שגם ר''ת סובר דלא חשיב מבריח ארי במקום שמצילו מן ההפסד שהיה מעמיד ההיא דפורע חובו דוקא במזונות אשתו כדמפרש בפ' בתרא דכתובות (דף קח. ושם) משום דאפשר שתהא עושה ואוכלת או תתפרנס מן הצדקה או מקרוביה שיתנו לה בחנם אבל שאר פריעת חוב אור''ת דאין זה מבריח ארי אלא מהנה גמור וירושלמי פליג אגמרא שלנו ולפ''ז אם השר גזל ביתו של ישראל ובא חבירו ישראל ופייס אותו בדמים מועטים אם ירצה בעה''ב ליקח ביתו ישלם דמים לחבירו וכן פסק רבינו גרשום אבל רש''י פסק שיחזיר לו ביתו חנם בפ' הנזקין (גיטין דף נח:) ונראה דלא מבעיא אם קנאה בדמים שמציל הבעלים מן ההפסד שישלמו הבעלים אלא אפי' קנאן בשויו ולא דמי למבריח ארי דאם היה משתקע בידו לא היה הבית חוזר לו לעולם ואפי בשויו ודמי למקדים ברועים ובמקלות בשכר דאמרי' שנותן שכרו עד כדי דמיהם ונ''מ לכושרא דחיותא או לטרחא יתירא ועוד נר' אפי' ידוע בודאי שאפילו לא מיהר לקנותו היה חוזר לבעלים בדמים הללו כל שעה שירצו בין קנאן בדמים מרובים בין קנאן בדמים מועטים לא דמי למבריח ארי כיון שיצא הבית מחזקת ישראל ובא לידי נכרי וזה מוציאו מחזקת נכרי ומחזירו ליד ישראל נוטל מה שההנהו:

כפועל בטל. פירשנו באיזהו נשך (לקמן בבא מציעא דף סח. ושם ד''ה ונותן):

דברה תורה כלשון בני אדם. וא''ת וכי לית להו כל הני דרשות דלעיל ואליבא דר''ש משנינן נמי לעיל דלא מסיימי קראי ובר''ה (דף ח.) דריש נמי ר''ש עשר תעשר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה וי''ל דדוקא הכא בהני תרי קראי אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם משום דמוכחי קראי דכתיב די מחסורו ובאידך כתיב אשר ברכך ובריש השואל (לקמן בבא מציעא דף צד:
ושם ד''ה אלא) דאמר אם גנב אין לי אלא גניבה אבידה מנין ת''ל יגנב ופריך למ''ד דברה תורה כלשון בני אדם מאי איכא למימר התם נמי איכא הוכחה דגניבה משמע דוקא גניבה ולא אבידה:

אין לי אלא משכנו. פרשתי בהמקבל (לקמן בבא מציעא דף קיג.):

אבל הני תרתי דאיתנהו למרייהו בהדייהו. ואע''ג דמרבינן לעיל אין בעלים עמו היינו שהוא זקן או חולה ונהי דאין יכול לעזור יכול לשכור פועלין ואימא לא קא משמע לן: